פופספוג 4 מלחמה ופורנוגרפיה / זרם האמנות המגניבה משתתפים: כריס הול, סקוט פרגוסון, ענת פרנס, צחי פרבר, גילה קפלן, אסף בילט, ארבל רצין, יוטבת זרקא, דן פביאן בלוך, מיכל ברוך, אמיתי סנדי, לילך מדר, שי עדיאל, אורי גולדברג, זינדל, ילדי טרויה, גלנדון ואיזבלה. אוצרים: גלנדון ואיזבלה
מלחמה כפורנו רע/ גלנדון ואיזבלה ג: רוב הבנים בתערוכה ציירו בולבולים ככלי נשק. ובאמת אי אפשר שלא לחשוב, שאלמלא הבולבול, כלי נשק לא היו נולדים לעולם. הרי ברור שאת הסכין הראשון עשה גבר עם בולבול קטן, ואת החנית המציא הגבר גבר של תקופת האבן. אם העולם היה בנוי רק מנשים, הכי קרוב לכלי נשק היו מקלות סריגה א: אם העולם היה ברור רק מנשים, לא היה צורך בכלי נשק. הן פשוט היו חונקות אחת את השנייה בידיים חשופות. אני חושבת שמלחמה זה יצר אנושי בסיסי וגם פורנוגרפיה. אוקיי, לנשים אין שטרונגולים מזדקרים, אבל אנחנו מסוגלות להכיל. אנחנו הטריטוריה שעליה נלחמים. בדמיון שלי אני לוחמת נועזת חשופת חזה, שמסתערת עם חנית על האויב המרושע. במציאות אני רודפת שלום חסודה שמצטמררת לקול אזעקה	isabella ///
/// anat parnass ///
ג: וואו זה נשמע כמו סצינה מדהימה. אני מוכן לאונן מול הסרט הזה. לדעתי אם מלחמת עזה היתה בין משקיות ת"ש ערומות מגולני לבין רעולות פנים עם כוכבים על הפטמות, העולם היה מגיב אחרת לגמרי. האו"ם היה מוציא דרישה תקיפה שהמלחמה תימשך. אבל מה לעשות שכמו המוזות, כשהבולבולים רעמו הנשים שתקו. א: מי שתקה, סליחה? האמא שטיל הוריד את הילדים שלה ביחד עם הבית והכלב שבחצר. היא לא שתקה, היא צרחה, וקרוב לודאי שעדיין צורחת. אבל את זה לא רואים ולא שומעים, כי כידוע לך התקשורת בזמן המלחמה היתה מגויסת ג: הצרחות, הגניחות, הטילים בפרצוף, זה כמו סרט פורנו רע במיוחד. למה רע? כי בפורנו טוב האישה היא הכוכבת, למרות שתפקידה לספק את הגבר ולהיתקע בידיו. כאן הגבר בא על סיפוקו, גומר הולך ולא משאיר אחריו אף אחת. החיילים ושחקני הפורנו יישארו לרוב עלומי שם. החמאסניק שירה על כוחותינו מבית לא שלו, הסתלק משם והשאיר את בנותיו של הרופא לחסדי הזרגים של צה"ל. אותן נשים הושפלו מלפנים ומאחור בלי לזכות בעצמן במידת הזוהר. הגברים בכלל רצו לזיין זה את זה, ולכן זה פורנו רע מאד. לא רק בגלל שחסכו בקטשופ והעדיפו דם אמיתי, אלא משום שעזה, הגיבורה הראשית, שימשה רק כהצדקה. במונחים קולנועיים, היא נחתכה מהסרט ונשארה עם חור בארנק.
/// glendon /// lilach madar ///
מלחמה ופורנוגרפיה / צחי פרבר חלק ראשון שיחה אמיתית לגמרי שלקוחה כציטוט מדויק מהתגובות לפופספוג 3 באתר "מארב" הדמויות משוררת ערביה, בובי שלום המשחק המקדים [המסך עולה. בצידה האחד של הבמה נמצאת המשוררת הערביה, אישה תמירה ונאה לבושה שחורים. היא יושבת בחדרה אל מול צג המחשב, בו נראית התערוכה פופספוג 3, ומקלידה. מנגד, בצד השני של הבמה, נמצא בובי שלום, גבר בודד שמן ומלוכלך. הוא יושב בחדרו המעופש ומתגרד אל מול צג המחשב. גם על גבי הצג שלו מופיעה התערוכה פופספוג 3] משוררת ערביה [מקלידה ברגש]: בסילבסטר שכבתי עם משה איבגי, ויש לו תותב קטן מפלסטיק. בובי שלום [מקליד כשהוא לועס מסטיק]: איזה שיט מגניב ספוג 3 וכל לכלוכי וניבולי הפה הלא צפוויים שנשמעים לוחצים במעי הגס לאללה שלכם סחטיין אני לא יודע מה לחשוב עליכם פרט לזאת שאתם מכוערים רצח לא מתוחכמים בכלל ועדיין כל כך בא לקרוא אותכם שאני לא יודע איזה שיט אתם כל הכבוד משוררת ערביה [בקצב הקלדה נמוך ומפתה, מפזרת את שיערה השחור והארוך לאחור]: שלום בובי. בא לי עליך מתוק שלי. אולי יש לך במקרה תותב מפלסטיק? בובי שלום [כמעט בולע את המסטיק ומגביר את קצב הקלדתו, משולהב]: משוררת ערבייה כוסית אם את כוסית אני מת להתלכלך איתך במילים ושפתיים יש לי תותב אש משוררת ערביה [מבויישת, נסוגה בחשש מה]: זה מפריע לך שיש לי קצת שערות על הרגליים? אני מאוד אדוקה, והדת אוסרת עלי לגלח אותן. [בובי אוחז באיזור חלציו ויוצא בריצה מהחדר. שמו לא חוזר להופיע על צג המחשב. פאוזה, הזמן חולף] משוררת ערביה [ממתינה, מקלידה בעצב]: יש לי דברים רעים להגיד. על בובי. הוא נבהל מזה שיש לי שערות על הרגליים. [פאוזה, הזמן ממשיך לחלוף]	isabella /// chris hall /// gila kaplan ///
asaf billet /// glendon&isabella /// dir: glendon&isabella / music: right rabbit /// dir: trojan_kids / music: shai adiel/hush/isabella ////
משוררת ערביה [מקלידה בפואטיות]: כתבתי שיר והעברתי למואזין: התפזר העשן מעל עזה אני לא מורידה שערות בגאזה שיקפוץ לי הבובי אעשה מה שטוב לי בובי שלום [מגיח לפתע, מבוהל, כתמים חשודים על מכנסיו, ניגש למחשב ומקליד במהירות]: למשוררת חלילה נבהלתי פשוט הייתי עסוק שיערות על הרגלים גם לי יש ואל תפחידי אותי שוב אני חוזר אם את נראית טוב צרי איתי קשר אני מעוניין רצח אני אוהב סקס ולא הייתי מעולם עם גוייה ובטח לא עם ערבייה וזה נשמע נהדר אללה אכבר שיערות או לא להיות יאללה תני לי כבר משוררת ערביה [מקלידה בנחרצות]: ברור שאני נראית טוב, הרי אני משוררת, לא? וגם ערביה. אני שמחה לשמוע שלא היית מעולם עם גוויה, אבל רוצה להדגיש כי אני לא גוויה עדיין, אל תשכח, אני גרה ביפו ולא בעזה. [פאוזה] משוררת ערביה [מקלידה לעצמה, מהורהרת משהו]: למען האמת רציתי להיפגש מחר עם בובי-בוב, אבל נראה לי שאוותר על כך. הוא לא מתעניין באמנות כלל ורק מחשבות זימה יש לו בראש. ואילו אני, משוררת אנינה שכמותי, רק דיבורים גבוהים על אמנות עושים לי את זה. בובי שלום [מקליד נסער, כפי הנראה צותת כל הזמן, המניאק]: למשוררת שלום אני בובי בו דווקא רחב אפקים ויש לי מלא מה לומר על אמנות ומעשה האמנות כמובן שלא הייתי מעולם עם גויה ולא עם גוויה למרות שמשחק המילים הנ"ל מפתה להתעמק בו לא אעשה זאת יש לי בעיה עם המילים מכיוון שעקב תקלה טכנית באתר מארב איני יכול לראות את מה שהקשתי בכל אופן יפו זה ממש קרוב שיערות ברגלים מה טוב את ערבייה אני יהודי בואי נעשה שלום כבר ונדבר על הכל כולל הכל בברכת סלאם עליקום דברי איתי בובי שלום קרית העברים החדשים תל תל אפיפ [קול מקשי המקלדת מתפוגג אט-אט, ואור צג המסך של זוג הנאהבים דועך ונעלם] [ ס ו ף ח ל ק ר א ש ו ן ]	/// arbel ratzin //// michal baruch ///
isabella arbel ratzin shai adiel ///
חלק שני שיחה אמיתית בחציה: כלומר, דבריו של בובי שלום, והם בלבד, נלקחו בציטוט מדוייק משלושת תגובותיו לפופספוג 2 באתר "מארב" הדמויות משוררת ערביה, בובי שלום קיום יחסי שלום תמונה 1 [בית קפה בפאתי עזה. על אחד הכסאות יושבת המשוררת ומעשנת סיגריה מפומית דקיקה. נראה שהיא מצפה למישהו. בובי נכנס] משוררת ערביה [מזהה אותו לפי חוש כלשהו ומאירה לו פנים]: שלום בובי. בובי שלום [פונה אליה בעוינות]: מחפשת הכרה? משוררת ערביה [לא מבינה]: לא, אני... אני רק מברכת אותך לשלום. בובי שלום [מושך בגסות את הכיסא הנמצא מול המשוררת ומתיישב עליו]: יופי סבבה ליכלכת הוצאת שם רע פנית אפילו למס הכנסה או שעדיין לא איזה יופי איזה פחד משוררת ערביה [בהבעת תימהון]: בובי, למה אתה מתכוון? בובי שלום [מפטיר בזלזול]: יצאת מה זה גבר משוררת ערביה [מהססת, נבוכה]: אבל בובי, תביט... אני אישה. [פאוזה, מהרהרת מעט] משוררת ערביה [מוסיפה בזהירות]: השיער הדליל שמעל לשפה זה רק בגלל שהסרתו נוגדת את אמונתי. בובי שלום [טוען בשצף]: לכלכת על ההוא וההוא וההוא איזה יופי עכשיו תוכלי לאחד את שורותיך ולצרף עוד כמה מקופחים ויחד תייללו נגד ההוא וההוא ואולי תלשינו שוב שיידפק משוררת ערביה [אינה מבינה]: חלילה בובי, על אילו יללות אתה מדבר? אני חשה רק ביללות הפצועים והצופרים. הלחימה בעזה עדיין מהדהדת בי. בובי שלום [מרים את קולו]: מה אכפת לך הרי את האמת ולך המונופול על האמנות הגדולה שכל העם צריך ממנה ולא יודע בתחלס את עוברת עבירות מוציאה לשון רע מלכלכת ודורכת משוררת ערביה [בדאגה כנה]: תגיד, אתה בסדר? בובי שלום [בזעף]: מה קרה נגמר הכסף צריך ללכת לעבוד קצת אי אפשר להשמין יותר איזה סיוט משוררת ערביה [בתימהון]: ללכת? אבל עוד לא הזמנו אפילו לשתות. [השניים משתתקים]
yotvat zarka dan fabian bloch ///
תמונה 2 [השניים יושבים דוממים, ספלי קפה מהבילים מונחים על השולחן לפניהם] בובי שלום [ניעור בשנית]: וואלה איזה יופי הלכלוך מהסלון מצא עיתון משוררת ערביה [מופתעת]: לכלוך בסלון? אבל... אבל עדיין לא היית אצלי בבית. [פאוזה] משוררת ערביה [מהורהרת]: ובנוגע לעיתון, אני קוראת הארץ. בובי שלום [בשצף קצף, מתיז רוק לכל עבר]: מה יש לך נגד דורון או רועי או ציבי אני אגיד לך אתם מקנאה את רועדת מרוב קנאה... [הוא גוחן קדימה ומניף את אצבעו העבה אל עבר פרצופה של המשוררת שנרתעת מעט] בובי שלום [מכוון את האצבע]: ויוצא לך חומר חום מהפה משוררת ערביה [מבוהלת]: זה בוודאי הקפה שנשפך. בובי שלום [שב ומתרווח בכסאו, מרים את שולי חולצתו ומגרד את כרסו השעירה]: ואת חייבת לכוון את זה למישו אז מצאת לך וואלה יופי גדולה את ממש אולי באמת תפני למס הכנסה או למשטרה את כל כך גדולה אני מה זה מבסוט ממך שוחטת פרות קדושות בכיכרות והעם רואה ומבסוט ממך [הוא קם מהכסא ופונה לעברה בהבעה מאיימת, המשוררת נסוגה בכסאה לאחור] משוררת ערביה [בפחד]: רק רגע, מה אתה רוצה? בובי שלום [צועק]: תתביישי ותזהרי כי האלימות המילולית שלך תבוא לך בהפוכה ובפרצוף ]הוא מנסה להכות אותה, היא מתגוננת, אבל הוא מצליח לפגוע בה] משוררת ערביה [צועקת]: אי, זה כואב! בובי שלום [מושך בשערותיה]: אין לך מונופול ולא אמנות טובה להציע משוררת ערביה [ממשיכה לצעוק]: אי! בובי שלום [ממשיך למשוך בשערות]: רק יללות משעממות והטחת רפש [לוקח את שארית הקפה החם ושופך אותו על ראשה] משוררת ערביה [צועקת בכאב]: לא! די!!! בובי שלום [בהנאה סאדיסטית]: שייערב לחיכח או איך שלא אומרים את זה [השניים ממשיכים להיאבק, גניחות כאב חרישיות בוקעות ועולות מכיוונה של המשוררת]	/// scott ferguson ///
ori goldberg ///
תמונה 3 [השניים יושבים לשולחן, בובי שלום מתנשף בכבדות עדיין, בגדיו סתורים, סימני אלימות ניכרים על פניה של המשוררת, שיערה רטוב מהקפה השפוך] בובי שלום [מפטיר]: אין ספק שאת מייצרת עניין משוררת ערביה [מוציאה מטפחת וטופחת בזהירות על פניה]: אני מציעה לך ללכת, קראתי למשמר הגבול. בובי שלום [מתעלם מדבריה]: אבל הקומיקס שלך לא מתקדם ממש לשום מקום העיסוק האין סופי שלך בלכלוך וברוע כבר לא נראה אוטנטי [הוא מרים רגל ומפריח נפיחה קולנית וממושכת באוויר, המשוררת כבר לא מזועזעת, היא מנסה לסדר את שיערה]
tsahi farber ///
בובי שלום [ממשיך]: את מנותקת את אמנם מיוחדת בדרכך אבל לא מעניינת [המשוררת מביטה בו, הוא מתחמם והולך] בובי שלום [ממשיך בשצף]: ותאמיני לי אם היית טובה היית מתקבלת ובנוסף לכל את זורקת רפש על אמנים אחרים שמה לעשות הם טובים ואמנותם טובה ומאתגרת פי כמה משלך [המשוררת ממשיכה להביט בו ביאוש] בובי שלום [קם מכסאו]: לסיכום... [הוא מפשיל את מכנסיו, שולף את איבר מינו, והולם בראשה במאפרה שנטל מהשולחן] משוררת ערביה [חשה שסופה קרוב]: הצילו! הצילו! [בובי שלום אוחז בה ומניף אותה על השולחן. הוא מפשק את רגליה, מפשיל את שמלתה, קורע את תחתוניה וחודר לתוכה. היא צורחת] בובי שלום [שוגל אותה בתאווה עולה וגוברת]: אני משער שהזעקות שלך יוכלו להתניע את הקרירה שלך [המשוררת מחרחרת] בובי שלום: ושההכרה שאת כל כך זקוקה לה... [המשוררת מאבדת את הכרתה, בובי שלום ממשיך לשגול את גופתה המעולפת בתנועות עולות וגוברות] בובי שלום [מחרחר בתאווה]: תביא אותך לעשות אמנות טובה יותר [המשוררת מעולפת, בובי גומר, המסך צונח ונופל על הראש של שניהם] [ ה מ ח ז ה נ ק ט ע ב ע ק ב ו ת פ ר י צ ה ש ל ה א ק ר י ם ד ו ב ר י צ ר פ ת י ת ל א ת ר , כ כ ל ה נ ר א ה כ ת ג ו ב ה ל פ ע ו ל ת ב ו ב י - ב ו ב ב ע ז ה ]
arbel ratzin ///
מלחמת הסקס הראשונה שלי / זינדל הדבר היחיד שזכור לי לטובה מכיתה א' בבית הספר הניסויי זה שבמקום ללכת לבתים של ילדים אחרים בסוף היום, התיישבתי מול מרקע הטלוויזיה שבביתי וצפיתי בערוץ הראשון. סדרות שזכורות לי במיוחד היו על הילד של דרקולה (לאויבו הנצחי קראו "שום-מח" ובמקום ראש היה לו שום) וכל מיני הפקות זולות של הבי.בי.סי, כמו זאתי על הילד שהופך לכלב. במהרה התברר החיסרון שבניתוק מוחלט מהנעשה בכיתה: כולם ידעו כיצד באים ילדים לעולם מלבדי. ואף אחד בתא המשפחתי ובכיתה כולה לא הסכים לגלות לי את הסוד. הדבר היחיד שידעתי זה שעירום מעורב באקט. יום אחד מצאתי בספריה ספר ציור של בוש, ומסלול חיי השתנה לנצח. החטא הירונימוס בוש היה צייר הולנדי מסתורי שפעל במאות החמש-עשרה והשש-עשרה. ציוריו ההזויים עסקו בעיקר בחטא האנושי. אחת מיצירות המופת הידועות ביותר שלו היא גן התענוגות הארציים. הדמויות בציור היו עירומות, והייתי משוכנע שמה שהן עושות (אוכלות גרגרי יער וענבים) חייב להיות סקס. למחרת החלטתי ליישם בבית-ספר את שלמדתי. אז בהפסקה התחלתי לרדוף אחרי כולם וניסיתי להפשיט אותם. שלא ביודעין, ניסיתי לארגן בגיל שש את האורגיה ההמונית הראשונה שלי. קראתי לזה אז "מלחמת סקס". ולא הייתי המשוגע היחיד! למעשה שכנעתי שתי ילדות שאני משחק את המשחק הכי מגניב בעולם, ושאם הן רוצות להיות מגניבות כמוני, הן צריכות לעזור לי להפשיט את כולם. כמעט נגמרה ההפסקה ולא הצלחנו להפשיט אפילו גופה אחת. הבנתי שהתוכנית לא תצא לפועל, אז עליתי לבמת העץ והורדתי את המכנסיים. התלמידות שבקהל צחקקו, התלמידים שבקהל נהמו באכזריות. אני דווקא הרגשתי די נינוח.	zindel ///
ועונשו המורות לא הרגישו בנוח. זה בא לידי ביטוי בצעקות שההורים שלי חטפו מהן. וכאילו שזה לא הספיק, לקראת ערב התקשרה אחת התלמידות (בת שש להזכירכם) וצווחה נסערת על אבא שלי ש"הילד הסוטה שלך הטריד אותי מינית!!" אח שלי לא הפסיק לשפשף בטראומה הרגישה הזו עד שהגעתי לגיל בו יחסי-מין הפכו למשהו מגניב. חודש שלם לאחר התקרית לא הרשו לי לצפות בטלוויזיה. כך קרה שמעולם לא גיליתי אם הילד של דרקולה מנצח את שום-מח. Warnography טקסט באנגלית של ארבל מלווה את הגרסא הבינלאומית של פופספוג.
////

english version